קיום יחסי עובד מעביד

התביעה למתן צו המצהיר על קיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, הינה אחת התביעות הפופולאריות ביותר במסגרת תביעות העבודה בארץ, מאחר ויש לה משמעות כלכלית רבה.

כיצד קובע בית דין האם התקיימו יחסי עובד מעביד

מדובר בתביעה שמוגשת על ידי מי שלכאורה הועסק כקבלן עצמאי, אולם בדיעבד הוא טוען שלמעשה מעמדו היה כשל עובד שכיר, ועל כן הוא זכאי באופן רטרואקטיבי לשורה של זכויות סוציאליות אשר נובעות ממעמדו ככזה, כגון: דמי חופשה, דמי מחלה, דמי הבראה, דמי נסיעות, פיצויי פיטורים, דמי אבטלה, ועוד.

קביעת בית הדין לעבודה האם אכן התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים או לאו איננה נעשית לפי ההגדרה או התיאור שניתנו ליחסים ע"י הצדדים או אחד מהם, כי אם על פי מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, וזאת בהתאם למבחן המעורב, שכולל את מבחן ההשתלבות, שמשמש כמבחן מרכזי, וכן מבחני עזר נוספים.

כך נקבע בבג"צ 5168/93 מור נ' ביה"ד הארצי לעבודה וגדעון אנגל.

המבחן המרכזי – מבחן ההשתלבות

מבחן ההשתלבות כולל למעשה שני מבחני משנה: מבחן חיובי בדבר השתלבות של התובע בעבודה של העסק הנתבע ומבחן שלילי לפיו לתובע אין עסק עצמאי משלו.

המבחן החיובי

מבחינת המבחן החיובי, יש לבחון האם התובע השתלב במערך העבודה של העסק או שימש כגורם חיצוני לו. במידה ומדובר במי שעבודתו מהווה חלק אינטגראלי מפעילות העסק, כך שכאשר והוא נעדר ממקום העסק, יש בכך כדי לפגוע בפעילות הרגילה של העסק, אזי מדובר בעובד.

לעומת זאת, במידה ומדובר במי שהעסקתו נועדה רק להשלים את פעילות העסק, והרחקתו מפעילות העסק לא תפגע בה, אזי המדובר בקבלן עצמאי. כך, לדוגמא, תופרת שהועסקה במתפרה תוגדר ברוב המקרים כעובדת שכירה, ואילו עורכת דין שנתנה ייעוץ משפטי לאותה מתפרה סביר שתוגדר כקבלן עצמאי.

המבחן השלילי

מבחינת המבחן השלילי, יש לבחון האם לתובע אין עסק עצמאי משלו אשר שירת את העסק הנתבע כגורם חיצוני. כדי להגדיר מהו עסק עצמאי, חשוב להבין שאין סימן היכר אחיד לעסק כזה בכל ענפי הפעילות, והדבר תלוי בראש וראשונה במהות העסק. לשם כך יש לבחון האם התובע השקיע מכספו הפרטי באמצעי היצור וההון החוזר של עסק כלשהו, האם הוא מעסיק בו עובדים, האם הוא נהנה מייעול העבודה והחיסכון בהוצאות של אותו העסק, והאם הוא גם נשא בסיכויי הרווח וההפסד של אותו העסק. במידה וכן, אזי המדובר בתובע שיש לו עסק עצמאי משלו, והוא יוגדר כקבלן עצמאי.

מבחני עזר לקיום יחסי עובד מעביד

מבחן הפיקוח, המרות והשליטה:

מבחן זה היה בעבר המבחן המרכזי, אך כיום הוא נחשב למבחן עזר בלבד. מרכיב המרות והשליטה דן בכפיפותו של העובד למעביד וחובתו של העובד לציית למעביד, והוא גם המרכיב המרכזי מבין השניים. מרכיב הפיקוח דן בזכותו של המעביד לפקח באופן מקצועי על עבודתו של העובד, להדריכו ולתת לו הנחיות מקצועיות באשר לאופן לפיו יש לבצע את העבודה, והוא נחשב למרכיב השולי מבין השניים.

מבחן הציוד:

עובד שכיר מקבל ממקום העסק שלו את הציוד הנדרש לעבודתו, בעוד הקבלן העצמאי מביא ציוד משלו כדי לבצע את עבודתו

ביצוע אישי:

העובד השכיר נדרש לבצע את העבודה באופן אישי, ובמידה והדבר נבצר ממנו, הוא איננו צריך לדאוג לעצמו למחליף. לעומת זאת, במידה ונבצר מהקבלן העצמאי לבצע את העבודה, עליו לדאוג בעצמו למחליף שיעשה את העבודה במקומו, ולשלם לו מכיסו הפרטי. 

הגדרת רשויות מס הכנסה, מע"מ, וביטוח לאומי:

העובדה שהתובע הוגדר כעצמאי ברשויות מס הכנסה, מע"מ, והמוסד לביטוח לאומי, יכולה לשמש כאינדיקציה מסוימת למעמד התובע כעובד שכיר או כקבלן עצמאי, אך אין בה כדי לקבוע או לשלול בצורה חד משמעית את מעמדו.

אינדיקציות שאינן משפיעות על קביעת יחסי עובד-מעביד

אופן חישוב תשלום השכר:

אופן חישוב תשלום שכר העבודה לתובע, כגון לפי יחידת זמן, יחידת תוצרת, חלק מפרי העבודה, חלק מרווחים, פרמיות, אחוזים, עמלות, וכיו"ב, אינם משמשים ואינם קובעים לגבי שאלת קיומם או אי קיומם של יחסי עובד-מעביד.

עבודה במקומות נוספים:

בדרך כלל עיסוקים נוספים של התובע, גם אם מדובר כעיסוקים שלו כעצמאי, אינם משפיעים על קביעת יחסי עובד מעביד לגבי בית עסק נתון.